אם חשבתי שזה זה,
אז טעיתי.
אם קיוויתי שייגמר בטוב,
אז התבדיתי.

השתיקות הכי קשות
באות ממך.
זה כאב שהולך וגדל בי,
וזה רק בגללך.

אם צריכים ממני שקט,
אז הרעש שבי צריך לזוז הצידה ומהר.
אם רוצים ממני נתק,
אין לי שום רצון להתחבר.

אם אני היחידה
שמרימה את הראש מעל המים,
כנראה שהגיע הזמן לוותר.
אם אתה תוקף ואז בורח,
החיבוק הזה עוד יבוא ממישהו אחר.

וברגע אחד,
מלבן לשחור
התהפך העולם,
התרסק עוד גיבור.

ובשנייה של טיפשות,
התנפצה אשליה.
לא בטוחה אם כל מה שעברתי -
חלום או היה?

כמו לדבר עם שני אנשים
שונים לחלוטין,
כמו לספוג את היריקה בפרצוף
ועדיין לא להאמין.

איך זה שאני "פשוט מקסימה"
ועמוק בלב תקועה לי סכין?

עכשיו אני קולטת
שהכי קשה זה
לנסות להבין.