"לעץ יש היגיון כפול"
אני אוהבת את הדרך הקטנה בה אתה
לא מושך אותי
בשערותיי
כל הדרך
למטה
את הדרך בה אתה מושך
אותי אליך
למעלה
בלי להניד עפעף
בלי להרכין ענף
אתה מכה בי
שורש
בלי להכות
אתה עושה לי הכל
אתה עושה בי הכל
בלי לעשות
בדמייך חיי
יכולתי להרגיש את כל הגוף שלי גווע
את התאים שלי מתים בזה
אחר זה
את נשמתי
יוצאת ממני
בליווי ארוחת הערב
ומסתחררת
בתחתית האסלה
ניהלתי משא ומתן עם אלוהים
ביקשתי חסד
ורחמים
התגמדתי לסך כל הכאבים
שגדשו אותי הרבה מעבר
לגדותיי
עד שזלגו החוצה
איבדתי שליטה
על הסוגרים
ונפתחתי
אדי-פוס
שמעתי איזו שחקנית מספרת על בנה
בן הארבע וחצי
שהציע לה
נישואין
אחרי שהקריאה לו
סיפור של
לפני השינה
היא התגללה מצחוק פעמוני
ואמרה:
"איך אני מתה על הגיל הפרויידני הזה"
אני מתתי קצת
מבפנים
(אדיפוס, בוא נעשה
פוס משחק
ונדמיין שגדלנו
אצל זאבים)
בקושי
כשאתה מתקשה
אני מתרככת
כשאתה מתרכך
אני מתקשה
(אני מתקשה)
מתחת לאף שלך
לעולם לא תדע ש
פלירטטתי עם מישהו אחר
מתחת לאף שלך
ואני כותבת את זה כדי
שתקרא
שלעולם לא תדע
שפלירטטתי עם מישהו אחר
מתחת לאף שלך
פאקינג פלורנס נייטינגל
לו ידעתי שתחת העקבים
אני נועלת
נעליים אורטופדיות בהירות
שהולמות בדייקנות מעומלנת
את מדי האחות
הרחמנייה הלבנים
שקברתי תחת
הפוש-אפ והמחשופים
אני לא בטוחה
שהייתי רוצה
להתפשט לכבודך
טוקבק
הנה באים רגשות האשם
והאצבע המופנת אליי
אינה קלה עוד
על המקלדת
אני רוצה אמנות
וזוגיות
זה לא סיפור פשוט
ואני לא ש"י עגנון
בקושי אחת שכותבת
אחת שאוהבת
בקושי
כנסו כנסו
תראו איך אני נותנת בראש
ובלב ובכליות
איך אני מתפתלת סביב
הזנב של עצמי
סביב העמוד
כמו רקדנית בכלוב
במסיבת רווקות עצובה
עם דיאט משקאות
ומסכות של שמחה
לאיד
(אחת שיודעת.
יותר מדי
וכל כך מעט) | 