א' הגיח לחיי בדיוק כשהשמיים התקדרו.
הוא היה שם עם מבטו האפל והמדוכא ומייד ידעתי - הוא האחד!
זה מעולם לא קרה לי קודם וכעת זו הייתה הפתעה כה גדולה. גדולה
מדיי.
לא ידעתי איך להתמודד. אני צעירה. זה גדול עליי. מה עושים עם
כל כך הרבה אהבה?

הנסיבות או אלוהים כפו עלינו מגע. ואז מתחילות התהיות. הוא כאן
כי הוא רוצה? או כי הוא חייב? את מי הוא אוהב? אותי, או את
הג'ינג'ית, או את הבלונדינית שבאה אחריה?
נער בן עשרים שרוצה לשחק ולטעום את הכל.
איפה אני בכל הסיפור הזה לעזאזל! מה אני אמורה לעשות? מה אעשה
עם כל האהבה הזאת?

אל מי עליי לזעוק כעת כשחיי כך נסדקו? את מי ניתן לתבוע תביעת
נזיקין ועוגמת נפש? מהיכן אתבע את עלבוני? פחדתי. היו לי סיבות
טובות.
והוא? הוא הלך בצעדים מהוססים. בריקוד תימני. שניים קדימה,
שניים אחורה, סקובידו! הוא לא הבטיח שלנצח תרקדו.

ומה עכשיו?
מעבירים את הזמן, דרך תחנות חיים טריוויאליות, ומחכים שמשהו
דרמטי יקרה. מהפך לטובה. אביר על סוס לבן או שחור שטס קדימה,
סוף סוף נזכר להגיע. מה עשית כל הזמן הזה? איפה היית?
וכל שאר המחשבות חסרות התוחלת הללו, לגלגל בראשי, להתנדנד
עליהן בלילה.