"ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס"  (בראשית ו' פסור
י"א)

מועד לתהומות נכאים
וצדק זר לו.
בצר לו מתנכר למקום
מעורר חרי אף.
ואך על פי כן
עודו מתקיים,
שבוי באור, מוכה בסנוריו.

קולות הוללות,
והוא מחרה מחזיק אחריהם
מכין ליומו של וידוי.
סורר ומורה בדרכו של עולם
כמו מצפה לסקילה.
ונדון לכף זכות
אך זו לו כגרדום.
ופניו בלויות בגוון צהוב
ומעיניו נשקפת נפש
עטויה שק ועפר לראשה.

עת לביצוע קריעה
ולא ימצא מליץ של יושר.
וכעת מי יגן בעדה
בבואה לדין מעלה?