השעות קפצו מהשעון.
אבל היה נדמה כאילו דבר לא השתנה.
הכל נראה זהה, אבל בעצם, הדברים היו אחרת.
לא הבנתי איך זה קרה.
כאילו שהכל היה רק חלום.
מקומות אחרים נגלו לי; ורק תנועות עיניים מהירות עזרו לי לקלוט
את מה שהתרחש מסביבי.
מרחבים ענקיים ופתוחים, של מקומות שבהם אף פעם לא דרכה עוד רגל
אדם.
שקט מושלם.
כל כך שקט מהמציאות שדופקת בחוץ בחוזקה, מנסה לפרוץ את דרכה
פנימה.
רק המוזיקה ברקע עוד היוותה מעין עוגן, כדי להשאר בסביבה מוכרת
ולא להסחף לגמרי לעולמות אחרים...
הצבעים שם היו שונים. הזמן עמד מלכת.
הכל פעל והתגשם אך ורק לפי רצוני, מציאות שמוכתבת מתוך מוחי.
זה היה כל כך אמיתי, כל כך מוחשי, שהיה קשה להאמין שהכל
חזיונות שווא...
עד עכשיו אני מנסה להבין, איך לעזאזל זה קרה?
איך ייתכן ששקעתי בתרדמת כזו עמוקה ללא שום התראה מוקדמת?

בסופו של דבר, זה פשוט כיף לישון צהריים.