עירית פורת / גדלה אל עידן התמימות |
קולך שיירחק,
צלם תמימות
יישאר משוחרר
היה רק ממשק.
דמותך איש, צלולת מבט
יופייך בי הלם,
אין מגן,
לא הייתה חרב גם.
הד, טרם נדם.
צמודה אל הדרך
מוטחת אל כר
הרהור בי קם
חלום שוב נעור,
אף אם הוא עקר.
שכחיני האיש
שכחה מדבקת
למדני
מחיקת עוונות
לחישה שותקת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|