יש צמר-גפן בקירות. אליס אומרת שזה סתם קורי-עכביש, אני אומר
זה שערות סבתא. מהסוג שמוכרים בלונה-פארקים בתוך מערבל גדול,
ומלפפים אותו על מקל, ואוכלים אותו כמו הסוכריה הכי גדולה
בעולם.
היא לבושה קצר, יושבת מול החלון הגדול במשקפי-שמש, נותנת לשמש
לסנוור אותה מבעד למשקפיים, ומוצצת מיץ קפוא בשקית. "קיץ." היא
אומרת, ומחייכת לעצמה בשביעות רצון צבעונית. "ק-י-ץ..." היא
מגלגלת את המילה.
חם בחוץ, אבל אני לא מרגיש קיץ. זו העונה המוזרה המחופשת,
שנדמה קיץ, אבל הראש רואה גשם. אני אומר לה שאני עומד לעזוב
אותה. "אל תעזוב," היא אומרת, ומנסה לא להתנתק מהשמש. "אני
צריכה אותך."
"אני רק עושה מקלחת," אני אומר, "חם."
"אתה תחזור מהמקלחת?" היא שואלת.
"כן."
"אז לך."
אני מתבייש שהיא תראה אותי אפילו עם תחתונים, אז אני מתפשט
בחדר המקלחת, ונשפך לתוך המים. אני מתרווח בתוך האמבטיה הזאת,
הלא-נוחה, ומים קרים-קרים ממיסים אותי לקרחון. אני לא יודע למה
אני פה, ומה לי פה. אפילו קצה-קצהו של שפיות חומק מדי פעם, ואז
הכל קרקס. קרקס.
פתאום נכנס ראש ליצן לתוך האמבטיה שלי, שיער סגול, אף אדום,
משקפי-שמש, עושה בוווו... ארוך ומקנטר. ואז שותק.

היא מורידה את הפיאה והאף, "זו אני," אומרת אליס. ממלמלת סליחה
והולכת משם. לאחר רגע חוזרת לסגור את הדלת.
הלב שלי דופק חזק, הראש רץ במעגלים מהירים. אני רואה את טיפות
המים בעין של נמלה, שמנות כמו מלונים. אני סוגר את המים ויוצא
מהאמבט, "גמרת?" קוראת אליס. אני לוקח מארון התרופות שמעל
לכיור כדור קלונקס ומוריד אותו עם מים מהברז. אני שומע שתיקה
מתוחה מבחוץ. אני לוקח קצת זמן. זמן הוא דבר יקר. אני לוקח
אותו ורואה את הקילופים על הקירות, את שיער ערוותי צף במים.
לאוויר יש ריח של מים פושרים. "בוא כבר בוא כבר בוא כבר..."
אני לובש בגדים נקיים ויוצא, גופי הרחב מותח את החולצה האפורה,
מכנסי הספורט הקצרים מתנדנדים עלי. אני נראה כמו בקבוק הפוך.
אני פורש מהסיפור להכין קפה.

אני שוכב על המיטה בסלון, לידי על השולחן קפה וסיגריות, אני
שואף קפה ושותה סיגריות. לא התבלבלתי במילים.
"רואים מ-פה גשם בסיציליה." אומרת אליס, מורידה את משקפי-השמש,
מציצה, שמה שוב, מציצה, וחוזר חלילה לתוך האי האיטלקי דרך
החלון שלי. "אבל איזה מזל..." היא אומרת בהתמוגגות, "פה קיץ."