השתחררתי לחופשי.
מכל גדרות התיל וההרס ושריקת הכדורים.
מהילד שהייתי לפני-כן.

והעולם קרא לי. זעק אל תוך נפשי
בשאון העיר וציוץ הציפורים, בקצבו של הגשם ובלחישת רוחות הים.
לראות את כל פלאיו, ללמוד את כל גווניו.

יצאתי בעקבות הקול, מעבר לאוקיאנוסים והרים
אל תרבויות רחוקות
למצוא את דרכי בתוכו.

אך את ביתי לא אשכח גם אם רחוק אני.
את הים וההר ואת העמק.
ריח הכותנה בסוף הסתיו, חומו של הקיץ
ומיעוטו של החורף,
את כל אלה לא אשכח לעולם,
את המקום בו הפכתי לאדם.