הנה גופתך נכנסת לתוך הבור, לפני שבוע בערך אמרת שההספד הוא
שלי.
לא שאלתי שאלות, רק הנהנתי בראשי. הספד על מוות פשוט. מוות
אישי.
חשבתי רבות מה אכתוב מה אגיד.
כמה שהזכרת לי את עצמי, בכל פעם שדיברנו, בכל פעם שראיתי את
השתקפותי בזגוגיות עינך. אני זוכרת שדיברנו על קפיטליזם חברה
מתדרדרת, ממסד דפוק ואני נזכרת בהסכמתך לכל מילה היוצאת מפי.
אני מסתכלת על הבור ההוא שהולך להכיל אותך לתמיד,להכיל אותך
לעד, יותר ממה שכולם הספיקו להכיר, הוא יכיל חלקים של כאב
ממספר אנשים, הרי הגופה לא נשארת לתמיד.
אני לא אשבר, אמרתי לעצמי, אעביר את הספד הזה, אתן את ה-show
המובטח לקהל המתאבלים. עוד חיוך מהול בדמעה,  אתה עמוק באדמה.