כל מילה שנחרטת על הדף הלבן אני מרגישה שהיא הופכת לחלק מליבי
שאני אמסור לך לאחר מכן לביקורת.
הכתיבה חלשה תאמר, אני רק אמשיך לכתוב עוד ועוד דפים, אמצא
תיאורים.
אשפוך את ליבי על הדף.
אתה לא תדע שזו אהבתי לך.
תגיד שזה ריגש אותך, המילים, התחושות, מה שעובר לי בראש.
התחושה שתעבור בין אצבעותיי המחזיקות את העט שמעביר את ליבי אל
הדף תהיה מין תחושה כזו חמימה של סיפוק.
חתיכות ליבי יתאחדו שנית כאשר תאמר זאת.
ואני אמשיך לכתוב רק כדי להרגיש את תחושה זו שוב.
בשבילך אכתוב הכל נער המילים.

- לא לחשוב עליך, נער המילים -
בכל פעם שאני לוקחת על עצמי את ההחלטה הזו אני חוזרת בי. ומיד
יש את החלק בי שיצדד בך, ירצה אותך, יחפש את דמותך בהמון
הגדול. הפעם כואב לי כל כך וזה לא מסוג הכאב שתמיד עזרת לי
להעביר, זה כאב של הלב, ממך. לאחרונה נראה לי שאני פונה אליך
הרבה כדי שתעזור לי לסבול את החיים האלה ולא לוותר עליהם
בקלות, אבל למה? למה עכשיו?
התאהבתי בך.
יש לי את היכולת לאבד הכל עכשיו, אני יודעת. כאשר אני אכשל
ותראה אותי אתה תאמר לי "יכולת לפנות אלי". אני ארגיש שוב שאני
גוזלת לך זמן, בגלל הסבל הטיפשי שלי. אני מקנאה קנאת מוות
באילו הזוכים לראותך כל יום, בעוד אני רחוקה ממך כל כך. הייתי
רוצה שתהיה פה עכשיו לידי ותלחש באוזניי "הכל יהיה בסדר, אני
מבטיח",  אבל אתה לא פה ואתה אינך מבטיח דבר ולומר שהכל יהיה
בסדר נשמע לי כל כך ממוחזר.
אני צריכה להפסיק לחשוב עליך, להפסיק.
בעיות אחרות מלבדך לא חסרות לי, אך לשכוח אותך כך לא נראה לי
שאצליח. אם רק תגלה שבלילות אני בוכה על כך שאתה לא תדע וכותבת
דפים שלמים על כמה שאתה עוזר לי, מעודד אותי וגורם לי לאהוב
משהו בחיים.
אותך.
אני מניחה שאם היית רואה את כל זה, היית מבין שאתה באמת חשוב
לי. אני צריכה להוציא אותך ממוחי. לא יהיה לי פשוט. אוהב אותך
לנצח, נער המילים.