צדק עליון הכוח, האומללות לא נקמה זאת אהבה.
הוא צועד במעלה השביל, היא עומדת מולו כה נגה מחייכת אליו חיוך
תמים.
כואב לו כל כך היא מחייכת בגללו.
הוא שונא אותה על זה.
מילים ללא משמעות יוצאות מפיו הוא מתקרב אליה אוחז בה קרוב
אליו.
גבה צמוד לגופו הקדמי ביד אחת אוחז באגנה הערום כביום היוולדה
ידו השנייה מחליקה מעלה בשיפולי גופה.
צווארה כה מפתה רק חתך קטן, יענג את תשוקתו.
הוא מעביר את ידיו הגדולות על כל גופה היא לא זזה, קרה.
הוא מסיר את ידיו מעליה היא נופלת ניתכת באדמה.
כמה שהיא יפה הוא זוחל מעליה נושק לצווארה, הדם יסמל את האהבה.