את פי לא סכרתי,
לשוני לא נצרתי,
ועתה אשלם כפליים
בכתיבה טרוטת עיניים.
ברגע של חולשה "משהו" הובטח,
ועתה, את אוצר ליבי אפתח.
נאסף יומו, השחיר לילו
אך היא בשלה, והוא? בשלו.
אל מילים ריקות תוכן נסך
אך הכל אשליה. עורבא ופרח.
נוקפות השעות, נוקפת אשמה.
לכתוב, לכתוב, אך על מה?
אל יקל נא הדבר, בעיני יקירתי
לא פשוט הוא לסרסר בכתיבתי.
וקל וחומר בן בנו של קל וחומר
כאשר אין אידאה להביע בה אומר.

ובכן, כאן מתפצלות דרכינו, אחות,
ואני,
אני אבחר בזו שהלכו בה פחות.