באה ועוצמת לך את העיניים,
נכנסת מעצימה את שאר החושים,
מושכת גוררת נושקת שפתיים,
משחררת אותך לריקודים איטיים...

ממלאה אותך בשטחים אינסופיים,
המרחק בינה ובינך;
עוצרת את הזמן בשעות ערב קרירות,
עוד לפני חשיכה גמורה.

נותר רק לבכות מצער התקווה,
שלא תיגמר לעולם;
הבטחה שלא מתממשת במגע,
ולא תתממש אף פעם.