לאן היא נעלמה? היא הייתה פה רק לפני רגע, ישבה על הרצפה,
שעונה על הקיר. חצי מטר לידך. אפילו לא חצי מטר. ואיפה היא
עכשיו? היא לא כאן, זה מה שבטוח. זה מה שמשנה. היא יכולה להיות
בפיג'י, הונג קונג או ברחוב המקביל, הכל אותו דבר.
האם זה ייתכן? האם רק לפני מספר ימים היא הייתה כאן? ועכשיו
היא כמו האוויר, בלתי נראית, אך מורגשת בכל. ומי אמר שהיא עוד
קיימת? מי יודע מה קרה לה לאחר שיצאה מהדלת? אולי היא פשוט
התפוגגה לכדי גרגר אבק, או משב רוח. ואתה מתאבל על אובדנה, לא
מבין איך זה קרה כל כך מהר. ישבתם אחד ליד השניה. אתה נגעת
בצווארה, היא נגעה בשפתייך, הייתם באפס מרחק. ועכשיו, היא
במרחק מימדים שלמים, גלקסיות, היקום כולו. אתה מתאבל על אוויר
ונראה כי זה הופך את האבל לקשה עוד יותר.
אתה לא יודע אם תראה אותה שוב. יש לך הרגשה שלא. אין לה ביסוס,
אך אתה יודע שהיא כנראה מוצדקת. ואתה מרגיש שהיה עדיף אם הייתה
גוססת בזרועותיך, פולטת חצאי נשימות אחרונות, מסתכלת אליך בפחד
ואהבה, ולאט לאט דועכת. בזרועותיך. ותסתכל עליה במשך דקות
ארוכות, ותזכה לפרידה הנכספת, הפרידה שאתה כה שוקק לה. ואולי
כך, כשגופה הרך מונח בידיך, תוכל להרגיש שכל זה לא היה חלום.
שבאמת הייתם, לזמן מה, ביחד.