כשהאדם שאתה הכי רוצה בקרבתו שומר ממך מרחק...
לא נותן להתקרב. מתרחק. מסתיר. נמנע.
כשלאדם שאתה הכי משקיע בו אין זמן בשבילך...
תמיד עסוק. תמיד במירוץ.
כשהאדם שמופיע לך במחשבות כל שלוש דקות לא חושב עליך...
טרוד במחשבות אחרות. עסוק בעצמו.
כשהדדיות היא מילה גסה...
כשסדרי עדיפויות הם לפרוטוקול בלבד...
כשמילים שוות בדיוק את האוויר שפולט אותן.
רציתי להגיד שאני לא מבין למה אני טורח,
אבל ברור שאני מבין, אני חושב שאת שווה את הטרחה.
רציתי להגיד שאני לא מבין למה אני עושה את זה לעצמי,
אבל ברור שאני מבין, אני רוצה אותך.
רציתי להגיד שאני לא יודע למה אני ממשיך לדבוק בזה,
אבל ברור שאני יודע, כי אני רוצה אותך לידי.
רציתי להגיד שאני לא יכול יותר,
שאני לוקח מרחק,
אבל איך אקח מרחק אם אני חושב עלייך כל הזמן?
חשפתי את הקלפים בפנייך. הגבת כמו שהגבת,
ובאופן כל כך דיפלומטי לא אמרת בזה כלום.
את המשפט שלא אהבתי, לא ארצה לשמוע שוב.
עושה רושם שזה לא משנה, כי אשמע אותו.
אמנם לא מספרת, אבל אני יכול לנחש מה את עוברת.
אמנם אטומה וחסומה, אבל את עדיין מקסימה.
ברור לי מה האינטרס האישי שלי, ואני יכול לנחש מה שלך.
המרחק ביניהם גדול כל כך.
לך נוח כשאני בסביבה. יש לך למי לפנות, למי להתלונן,
ממי לקבל תמיכה ועזרה...
ואני, אני רק רוצה אותך קרוב.
לשמוע את קולך, להביט בך, אפילו לבהות.
וזה קשה, קשה להסביר עד כמה.
להיות ולא להיות. להתקיים רק לרגע.
לדעת שחיוך אחד שלך עושה לי את היום.
אבל להכיר בכך שהוא לא יגיע.
כשהאדם שאתה הכי רוצה בקרבתו שומר ממך מרחק...
טיפשי להגיד לדוגמנית לשעבר עד כמה היא יפה
(אבל עשיתי את זה גם עם מלכת יופי לשעבר)
טיפשי להגיד לך עד כמה אני אוהב את איך שאת נראית.
מיותר להגיד לך שאני יכול לבהות בפנייך שעות ולא להשתעמם.
רוצה לזכור כל חלק בפנייך, לצרוב בזיכרון.
ללמוד את תווי פנייך בעזרת ידיי.
חלמתי שאני מעביר את אצבעי לאורך פנייך, לומד אותם.
חלמתי שאת מרשה לי, שאת נהנית מזה.
אבל זה לא החלק היחיד.
אני אוהב בך הכל.
המראה.
הקול.
נימת הדיבור.
הכישרון.
האדישות.
השיגעון.
לעזאזל, נשארתי מספיק זמן, עם כל הקשיים,
במקום בו כל אחד היה נוטש מזמן.
נשארתי בשבילי, למענך. הקשבתי, ספגתי, הפנמתי, הדחקתי.
את לא רואה?
לא נוח לך לראות?
את לא רוצה?
"Nothing lasts Forever"
"I think it's time to let me in" |