הבטתי בעינייך
וראיתי הכל.

ילד בלגן.

כשדיברנו אחר כך
אמרת שאינך יכול.
לא יכול.
לרגע קצר
שפיותך איימה לדבוק בי
אך לבי גבר עליה
הצילני מנחת זרועה.
האם אתה קורא,
כאשר מביט בי,
את הבלבול והפחד
והכמיהה אליך?
בנפשך בלגן
שהולך ומקבל צורה,
הולך ונשלט על ידך,
זה קוסם לי
ומרתיע
ואינני מבינה.



16.2.2008