ולא יספיק.
לא תתפוש המלה,
לא את ברק עינייך
ולא את צאת נפשי אלייך.
האות כאב זה על פנייך מבליח,
אשה יפה גלמודה יושבת?
לו רק שלי היית
אז דע ידעתי: על מי את חושבת?
זהו השיר השני ששלחתי לה. היא בכתה כשהשליח הגיע עם הפרחים.
ואז היא התקשרה לחבר שלי ואמרה לו לבקש ממני להפסיק עם הפרחים
והשירים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|