זהו שיר ראשון מתוך שלושה (היו אמורים להיות חמישה) ששלחתי
לאהובתי, שבוע אחרי מכתב פוגע ששלחתי לה, שנולד מכך שהיא פגעה
בי... סיפור ארוך. על זה היא שלחה מסרון: "תודה, אבל לא מגיע
לי".
וכי תאיר בבת צחוקך
את חדרי לבי החשוכים,
פועמים הם למשמע קולך,
בהקיץ ובכלות האור בעיניי.
כה קרובה, אהובתי,
כמו בשלח ידי אל לחייך,
ובגז חלומי - אייך? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.