אני שוב נסגר, שוב מתעטף,
חושב שהכל מסביב די מעייף,
מעשן לי משהו, קצת מרחף,
ומאמין שככה טוב, ככה כיף.

כמה ללכת, כמה לבוא,
למצוא לי עונג, למצוא מחבוא,
יותר מדי ובסוף לא נשאר אף אחד,
המתח באוויר ואני שוב נשאר לבד.

נשאר לבד,
אני נשאר לבד,
בלי מקום, בלי שום תחושה,
עד להודעה חדשה.

אני שוב מנגן, שוב מזייף,
חושב שהמצב שלי די משקף,
מחבק לי משהו, קצת מלטף,
ומאמין שככה טוב, ככה כיף.

מה לשאול, מה לענות,
לאמץ לי מוטו, לעגל פינות,
יותר מדי תומכים וכולם לא בעד,
המלחמה בדרך ואני שוב נשאר לבד.

נשאר לבד,
אני נשאר לבד,
בלי מקום, בלי שום תחושה,
עד להודעה חדשה.

בלי תכלית, בלי אמת,
בלי הרגש שמזמן כבר מת,
בלי עניין, בלי כאב,
בלי הרצון שכבר הספיק להתאכזב,
ככה פשוט, אבדון, אוסף צלקות,
בלי כוח לאהוב, בלי כוח לחכות.

ואני שוב מנגן, שוב מזייף,
שוב אני נסגר, שוב מתעטף,
מול מציאות שצוחקת בפנים,
לא יום, לא שבוע, כבר כמעט שנים,
בלי התחשבות, בלי בושה,
עד להודעה חדשה.

כי אני נשאר לבד, ושוב מלטף,
ומאמין שככה טוב לי, ככה כיף...