דילן אורון / אמא |
בחדר ההורים
ואני. הילד שלה.
מתהפך על משכבי
בבית הילדים.
ואני כל כך לבד כאן
והיא כל כך דואגת שם.
והיום, שלושים שנה אחרי
היא רק יכולה לשאול
מה אתה אוכל?
מה אתה לובש?
והכאב הצרוב
עולה ועולה
ואין מזור
ואין תרופה
ואין נחמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|