בקעתי מסורגי ורדים שאיירו את מה שלו קראתם "חיי"
תחושת החופש שמלטפת את אצבעותיי יקרה לי מפז
מעתה אני אוכל להצדיע לכידוני השמיים
שנשלחים ויוצרים את גווני הכחול הפועמים שם
אוכל לכרוע על ברך אחת ולהגיד מילות תפילה מכובדות לאדון חיי
המתעצם
כמה מנוכרים המבטים של הנשים והגברים והאבות
אני אירק עכשיו מילים
חלילה - לא בבוז
אירק איתן גם רעל
ואקיא את כל מה שנשכח מאחור -
כל מה שלא עקב אחרי צירי הלידה
ונשאר בי, בניגוד לרצונו
מתפתל ונאנח ובוכה
ובי מילים עד הנצח
וכוח לא נגמר
ורק תחושת נקמה מלאכית
דוחפת אותי ואומרת "תלכי"