תתארי לך אותנו
יושבים מול ים
ביום שבו, אין עננים
לא שומעים חדשות
לא מבטיחים הבטחות
כל מי שחי מהעבר
צריך להילחם כל יום בחרטות
תתארי לך אותנו
מקשיבים לשתיקות בעדינות
וברגע מכריע
אנחנו יודעים
מה לקחת, ומה להשאיר לאחרים
אני מציע לך לרקוד
למרות שאין שום מנגינה
את מביטה בי
למרות שאת, כבר ראית אותי
לעיתים מתגלים הסודות
לעיתים, הם משאירים אותנו
כואבים בתוך עצמנו
תתארי לך
שאין לנו צורך בכל זה
רק יושבים מול הים
חולמים על דירה קטנה, בפרברי העיר
גינה ירוקה, עם כלב שמחכה לנו
וברקע, עננים לבנים
כמו מתוך, ציור דמיוני
תתארי לך אותנו
שוכבים מול ים
ברגע של חדלון, ברגע של התרסקות
את תישעני עלי, אני אניח את ידיי בתוך שיערך
אולי נוכל לצאת מזה בשלום
לא נקשיב לחדשות
לא נדע מי נשאר ומי הולך
ובערב, קצת לפני שתתחיל התנועה הגדולה
אנחנו ניעלם בחשכה
לא נכריז שום דבר, לא נתרפק על מה שהיה
תתארי לך אותנו
מול הים, שניים, יכולים לנצח
יכולים לכל העונשים, יכולים להתגבר על כל האכזבות
נשענים זה על זו
אני אציע לך להישאר
את לא תבקשי ממני הבטחות
תתארי לך אותנו
עוד שנים רבות, באותו מצב
דירה קטנה, בפרברי העיר
נוסעים כל יום מחדש
להביט בים
להיעלם בחלומות, להתעורר במציאות
תתארי לך אותנו
לומדים לחיות, מיום ליום, בלי להפקיד פיקדונות. |
