כולכם דפוקים. כולכם. מרוממי נפשי המושפלים תלכו למצוא לכם קצת
אור ומה כבר רע בעוד קצת זבל לנקות את האווירה, וכן - זה חרא
אבל זה החרא האהוב עלי מכולם. מה עכשיו? הרחתי אבן אז עישנתי
לי אקדח בחזרה. אכלנו את עצמי למוות (לא שבעתי). פתאום מצאתי
את עצמי נבהלת, לא ידעתי ממה. מי את, מי אני ומה אני עושה פה
בכלל? והם דורכים לי על הנעל. בכל פעם שאני משתעל הם מוחאים לי
כפיים. אם כולם חולים את מי אני חוסך ראשון? אני סוחט סמרטוט,
תופס מגב ומחייך תמיד תמיד כשהוא צורח. אז אם אתם רוצים לברוח
תעשו את זה לבד כי לי אין כח. לפני חמש דקות היה לי שם. תבזבזו
אותו לנצח.
לי אין איך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.