"איש הישר בעיניו יעשה"

או העקום, אם משרת מטרותיו

אני יוצר את חוסר המשמעות
הפרטית שלי, משתתף בהצגת החיים
כניסוי חברתי, לבטח אמציא איזה מדע
שישרת בעתיד בית שימוש ממשלתי.

הדיכאון הוא לא דיכאון
אלא רק ציפייה שהכל ילך בדרכי,
מתאמצץ עד מיצוי והוצאת המיצים
עם הגיל מזדקנת גם הרצינות למונח
רציני.

אפילו בהיותי גבר
לא ניתן למלא את הנפש
באוכל ומין,
כעת פתרון יהיה שיחות
לילה עם אלוקים לקראת יום הדין.

חיוך נסוך על פני
כעת כשהשלמתי עם מוטיבים
חוזרים ביקום,
לא יתגלעו מחלוקות נוספות
נפשי פרצה את גבולות השיקום