|
וְאָמַר הָרוֹכֵב...
בַּחַיִּים
לֹא רָאִיתִי בָּךְ חֵפֶץ
קַל מַגָּע
יָדַעְתִּי
לֹא דֶּרֶךְ הַיָּם אַגִּיעֵךְ
רַב יֶגַע מַסָּעִי
יִכְבַּד מַשּ-ָאִי
אֶת שְׁמֵךְ לֹא שָׁכַחְתִּי
תָּפוּר עַל לִבִּי
לַיְלָה נָש-ָאתִי
בְּדֶרֶךְ מִדְבָּר
מִתְאָרֶכֶת
נָשַׁל עוֹרִי
בֵּין חִדּוּדֵי הַצּוּר
וְשִׁנֵּי הַתַּנִּים
אֵלַיִךְ
אֵלַיִךְ
חָדָשׁ כְּתִינוֹק
אֶל מִפְתָּנֵךְ
וְאַתְּ
לֹא כָּאן
11/4/08
שיר זה מתכתב עם שירו של נתן אלתרמן "לילה לילה" - כשקוראים
אותו (ללא המנגינה המוכרת כל כך): לילה... לילה..., הוא מתאר
מסע סיזיפי שלעולם לא יגמר. כך הכמיהה לאהובה לא מושגת, כך
הרצון להתעלות בשירה להגיע למקור הטוהר השירי שאינו מקום אלא
נקודת שאיפה שלעולם תישאר בנקודת המוצא.
|
|
|
"את מי היית
לוקחת איתך לאי
בודד?" הוא שאל
והביט בי בעינים
בורקות.
"אותך!" עניתי
והבטתי בו
בתשוקה.
"אההה" הוא אמר,
"בא לך
להזדיין?".
בוליביה,
נסיונות
ספרותיים
ראשונים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.