הכבשים הלבנות, דהה צבען והצמר שעל גבן נראה מדובלל ומלא אבק.
פעמוני המשכוכית דינדנו בקצב הליכתן במורד הואדי  - כבדות
עמוסות ומטלטלות מצד אל צד.

הקיץ הגיע, מועד הגז. מטען הצמר הכבד, הולך וסוגר עליהן. עלי
כבר הבחין שהן מרבות בשתיה. הליכתן בימים האלה, איטית יותר
מתמיד והן פועות ללא סיבה.

בצהריים, עלה עמוד אבק והסתחרר בין הגבעות. האויר, שבבוקר היה
צח וכמעט שקוף, הפך לוילון מאובך מלא אבק. הראות התקצרה והחום
העיק עד מאד.

עלי החליט שהוא משנה את כיוון ההליכה של הכבשים מן המרעה חזרה
לאוהל ולמערות האיסוף שלידו. חשש גדול היה מקנן בלבו, שמא תחת
צעיף האבק, תאבד לו כבשה או שתיים ואז אנה הוא בא?

עלי היה בן 12. לבית הספר לא הלך. כבר מספר שנים שהוא נשאר
באוהל ועוזר לסבא שלו עלי הזקן. הזקן, הליכתו אינה שלמה, אולם
ידו חזקה ותפיסתה חזקה וכואבת. כשנחה עליו הרוח הוא יודע לספר
סיפורים מוזרים שאין להם התחלה ואין להם סוף. עלי הקטן יודע
שהסיפורים חשובים  ויש להם תפקיד. הזקן מספר את סיפוריו בקצב
איטי כשרוב הזמן אזנו כרויה לדפיקות המכתש על העלי באוהל
הנשים. מפעם לפעם הוא עושה הפסקות בהן אסור להפריע לו ויש אף
שהוא מתנמנם. כשהוא מגיע לסוף הסיפור - לפעמים כבר בשעות הערב,
הוא שואל אותו תמיד "פהמת ? פהמת ?" אוי לו לעלי אם יענה
בשלילה. כל סיפור הוא חלק בלתי נפרד מחיי שוכני המדבר. כך כל
סיפור וסיפור מעצבים את נפשו של הנער ומקרבים אותו למורשתו, עד
שהופך הוא לבדואי מן השורה.

מכל הסיפורים, עלי זוכר את הסיפור על הגמל הביישן. בעצם זה
סיפור על כבוד. אמנם אף אחד לא אמר לו שמדובר כאן על כבוד, אבל
הוא כבר מבוגר מספיק ומבין. הזקן מספר על הגמל שהוא חיה אצילית
ועדינה מאין כמוה, אולם נפשו של הגמל הזכר רגישה במיוחד
ובעיקר, בין כל החיות הוא הביישן ביותר. עד כדי כך ביישן,
שבעונת היחום בשדה, כאשר הוא עסוק במעשי אהבים עם הנאקה, אוי
לו לבן תמותה אם יראה את פניו באזור. אם יבחין הגמל מזוית עינו
בבן התמותה שמבונן בו, ירדוף אותו עד קצה העולם וירמוס אותו עד
מוות.

עלי יודע היטב שיש להיזהר מן הביישנים שכן אלה - רגישותם עלולה
להביא אותם למעשה אלימות לא מוסברים. לכן בראותך ביישן כזה,
הישמר לנפשך.

עלי הזקן איש מכובד מאד בשבט. איש אינו יודע בן כמה הוא, אבל
כולם יודעים שהוא החכם באדם. אפילו היהודים באים לשאול אותו את
תחזית הגשמים השנתית לפני הזריעה. מספרים עליו שבצעירותו הרג
אדם ואף בילה מספר שנים בכלא. האם בשל ביישנות מופרזת?

אבא של עלי, עובד בבנין. לפעמים הוא נעדר מהמאהל שבוע או
שבועיים, ישן במקומות עבודתו. כשהוא חוזר, עלי נצמד אליו
ומקשיב לסיפוריו על העיר הגדולה, על הכבישים והמכוניות, הבתים
הגבוהים והשטחים הגדולים ללא מרעה. סיפורי אביו של עלי שונים
מאד מסיפורי עלי הזקן. אינם מנסים ללמד אותך כיצד עליך לנהוג,
אלא מגרים את סקרנותך. באורח פלא מצליחים דוקא הסיפורים של
אבא, למשוך את עלי אליהם, כמו היה חתיכת ברזל - למגנט רב
עצמה.

הסיפור הזה נכתב כמטלה בסדנת כתיבה בהסתמך על שורה ראשונה
משירו של המשורר רוני סומק "כבשים לבנות".
18/06/03