אני הולכת כמו רוח רפאים.
אין לי מושג לאן, אין לי מושג למה.
אני פשוט הולכת וחושבת, הולכת ובוכה.
עלייך, איתך, בגללך...
אני רוצה לתקן, אבל לא יודעת איך
עשיתי כל כך הרבה נזק במשפט אחד.
אני רוצה להיות שוב שלך, אבל באמת
אני רוצה שתהיי שוב שלי, באמת
בלי היסוסים, בלי לבטים, בלי השקעים...
אני רוצה כבר לחזור להכרה.
אני רוצה שתסמכי עלי שוב, שתבטחי בי,
אני רוצה להיפטר מהשגעונות שלי,
אני רוצה להפסיק לפגוע בך,
כי לא התכוונתי, באמת שלא.
זו פעם ראשונה שאני מרגישה רעה.
למרות מה שאת אומרת,
כל פעם שאת מסתכלת עלי ואני רואה בעיניים שלך את השאלה הזו,
אם אני באמת אוהבת אותך,
כל פעם אני פשוט רוצה למות, להתאבד
על מה שעשיתי לך. ולי.

אני רוצה לנשום שוב אותך, אותנו.
אני רוצה שהשטות שעשיתי, המפגרת הזו
תיעלם, תתנדף.
אני רוצה להפסיק כבר לבלבל ולפגוע בך,
אני רוצה להפסיק להיות מבולבלת בעצמי.

אני אוהבת אותך,
אבל לא כל מה שרוצים מקבלים.
ואני רוצה אותנו שוב.
בבקשה, תני לי אותנו שוב.