שתי קשתות על הראש, אינסטרומנטליות,
מראות את בריתי עם האל.
אך, ליבי נמק ובין חרכי הדת
נושבת לה רוח חול אדירה.
מתפלל בערגה, אך לא לשכינה,
אם כי לבחורה. לומד גמרא
ונפשי בו בזמן גמורה.
אלוהי אנא הצל נשמת הניצן,
אל תמנע ממני מלהיות עבדך.
בליל שוכב במיטת האש,
חושב על עונג חילול שבת.
וברגע היקיצה מהרהר,
האם האל מושחת?.
אני קורא לאמונתי
אהובתי, מוסיף גם סרנדות לה,
אך כשמגיעה ילדת עלומים יפה,
שוקעת נשמתי רק בה.
תהא חופש כמה שתהיה,
ישנם אלף מבטלים למהותך.
תהא ירח, כיפת השטן, מפתה לחיי העולם,
אשמור לך כיפת אלוהים חסד נעורים.
אך עדיין נקרע, כמו ציצית פגומה.
סבל, או סבל רך בעולם רווי אפשרויות. |