איש הרחוב עומד.
נעליו לא לפי מדותיו חולצתו של אחיו הקטן, הבעת פניו נינוחה.
יד אחת מושטת יד שניה מעל הראש שותק. מידי פעם מנגב את אפו
בשרוול חולצתו. מזמזם לעצמו,מעיף מבט מתחנן זמן מה מנמנם, הוא
מבקש מבט כך סתם.הוא קיים הוא ישנו.
עוברים ושבים מכוניות המולת רחוב.הוא יושב ושותק, את מקומו לא
יפנה כאן ביתו,איש לא נתן את דעתו לא עליו ולא על ביתו.רגעים
ארוכים תהה בנקודה אחת,לא שמע ולא ראה רק הקשיב לקול שבא
מתוכו. היה מהרהר בקול רם לעתים היה מחייך פעם צחוקו נשמע ואז
עוברים ושבים עמדו והתבוננו בו, אלה היו הרגעים המאושרים שלו.
רצה מבט כך סתם.
הזיז את הצלוחית לצד ימינו היו שם אחד אולי שתיים נשכב על צידו
השמאלי שקע בתנומה כשבת צחוק על פניו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.