[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דא קאקאשי
/
הנסיכה הסתומה

פרק א'

פסעתי בזהירות במסדרון הארוך, מגפיי הלבנות נוקשות באצילות על
הרצפה הלבנה המפוארת.
התרגשתי. מובן שהתרגשתי. מאז שהפכתי לאביר, תפקידי היה לשמור
על הנסיכה באופן אישי, וגם למות למענה בדרך, אם יתאפשר.
הנסיכה הנוכחית נחטפה על ידי האויב כשנה לאחר שהיא נולדה,
ומאז, למרות כל מאמצינו, נעלמו עקבותיה.
ועכשיו, חמש עשרה שנה לאחר מכן, נשלחה אליי הודעה דחופה מאת
ימין המלך. הודעה בעלת משמעות אחת ויחידה: הנסיכה נמצאה.
היא אכן נמצאה, אמר לי ימין המלך. אך במקום בלתי צפוי לחלוטין:
כוכב לכת קטן הקרוי בשם נדוש וחסר דמיון לחלוטין: כדור הארץ.
משימתי הייתה, כמובן, ללכת ולחלץ אותה מאותו עולם, ולהביא אותה
אל המקום לו היא שייכת.
הייתי נרגש לקראת ההרפתקה הקרובה. הייתי נרגש ולא העליתי
בדמיוני עד כמה העניין הולך להסתבך.

הגעתי אל כדור הארץ כשבוע לאחר מכן. הייתי מצויד במדריך העדכני
על כדור הארץ שנכתב על ידי אדם אלמוני לפני כמה מאות שנים.
מאיפה היה לי לדעת שאותו עולם מוזר השתנה כל כך תוך זמן כל כך
קצר, תהיתי בזמן שצפיתי במפלצות נוהמות דוהרות על שביל שחור,
מוקף בבניינים גבוהים יותר מהארמון המלכותי בכבודו ובעצמו.
הסתכלתי במפה שהבאתי איתי, ולרוע מזלי גיליתי שאני בעיר שלא
מסומנת במפה שקרויה בשם תל אביב, בתוך מדינה ששמה ישראל, למרות
שבמפה היה כתוב לי בפירוש שאני נמצא בכנען.
לרוע מזלי, גיליתי שאני מושך תשומת לב מיותרת מהסובבים אותי.
אנשים התחילו להתקהל ולהצביע עליי, למרות שבמדריך היה כתוב שזה
לא מנומס.
הייתי מבוהל. התנשפתי בכבדות. התחלתי לרוץ, כשההמון רץ
מאחוריי, מלווה באדם עגלגל בעל בגדים בלבן וכחול, שצעק משהו על
נשיאת נשק במקום ציבורי.
נכנסתי לתוך סמטה קטנה, שקטה יחסית, והתחבאתי מאחוריי כמה
קופסאות ירוקות שהסריחו, וניסיתי להסדיר את נשימתי.
ניסיתי ליצור קשר טלפתי עם הארמון, וחיכיתי בזמן שמנגינה נעימה
התנגנה בראשי.
"הארמון המלכותי שלום," אמר קול נשי חסר סבלנות בראשי. "במה
אפשר לעזור לך?"
"שלום," עניתי. "שמי יירן, ואני נמצא עכשיו בשליחות מיוחדת מאת
ימין המלך..."
"כן, אז מה העניין?" שאל הקול.
"נתקלתי בבעיה מסוימת..." חשבתי בקול חלוש. "לקחתי איתי את
המדריך העדכני על כדור הארץ, והאינפורמציה... אה... לא בדיוק
עדכנית..."
"אל תשאל אותי," אמרה האישה בחוסר סבלנות. "אני אעביר אותך אל
הספרייה המלכותית. חכה בסבלנות."
המנגינה הנעימה חזרה להדהד באוזניי.
"הספרייה המלכותית שלום!" אמר קול נשי נעים אך לא סבלני -
בראשי. "במה אני יכולה לעזור?"
"שלום..." עניתי בהיסוס, "נתקלתי בבעיה עם המדריך העדכני על
כדור הארץ..."
"מצטערת," ענתה. "אנחנו לא עוסקים בזה. דבר עם -" קולה נקטע על
ידי קולות נפילה של ספרים עבים וצעקות כאב שמילאו את ראשי.
"דבר עם ההוצאה לאור של כוכבי כסף." אמר הקול בהיסטריה.
אותה מנגינה. התחלתי להתעצבן.
"כוכבי כסף שלום..."
"שלום," עניתי בחוסר סבלנות, "יש לכם איזשהו מדריך עדכני על
כדור הארץ?"
"ברור, " אמר הקול הנעים "יש לנו את מורה הדרך הישן והאהוב על
מערכת השמש. יש שם פרק נפלא ומפורט על כדור הארץ"
"תודה," אמרתי בהקלה. "תוכלי לשלוח לי עותק?".
"ברור, תרצה שאני אארוז לך אותו?"
"לא, תודה," אמרתי. "פשוט תשלחו לי אותו כבר."
הקול לא ענה. במקומו, חבילה כהה ועבה נפלה על ראשי.
אמרתי להם שלא יארזו לי אותו, חשבתי בזעם לאחר שהתעוררתי
מהעילפון.
פתחתי אותו במהירות ונשפתי בהקלה כשגיליתי שהמדריך היה עדכני.

ישבתי במושב האחורי באחת מהמפלצות שהתגלתה כאוטובוס.
לא ידעתי מה לעשות. לא היה לי קצה חוט בקשר למיקומה של
הנסיכה.
נאנחתי. לפחות פתרתי את בעיית המדריך. אבל למרות הכול, הרגשתי
שיש משהו חסר. עדיין בני האדם הסתכלו עליי מוזר.
לצדי ישבו שתי בנות, האחת בעלת שיער שחור קצר יחסית, והשנייה
בעלת שיער בלונדיני, כמעט לבן. שתיהן נראו מאוד לא מרוצות
מהישיבה  אחת ליד השנייה, והביטו בעקשנות כל אחת לכיוון
מנוגד.
הנערה בעלת השיער השחור תפסה את עיניי, אך לפני שיכולתי לחשוב
אפילו, היא לחצה על כפתור אדום, ופנתה לרדת מהאוטובוס.
לרגע היססתי, ואז ירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת אחריה, התשובה
כבר נמצאת בראשי.
זו הנסיכה. אין שום ספק. היא תאמה לחלוטין את התיאורים של ימין
המלך.
ידעתי מה הייתי צריך לעשות. המשכתי לעקוב אחריה, עד שהגענו לגן
קטן עם עצים. הסתכלתי מסביבי. לא היה אף אדם באיזור. מיהרתי
אליה, וברגע שהייתי מולה, התכופפתי.
"הו, נסיכתי," קראתי, והושטתי את חרבי אליה. "קבלי נא את שבועת
האמונים שלי, האביר שתפקידו הוא להגן על חייה של הוד מעלתך."
היא בחנה אותי.
"וואו!" אמרה. "איזו חרב מגניבה יש לך! איפה קנית אותה? היא
אמיתית? חדה? איזה בגדים מגניבים! אתה משתתף באיזשהו RD&D?"
משהו פה לא בסדר, זה היה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב, בייאוש
גמור. זו לא אמורה להיות התגובה שלה.
אבל הייתי עייף, וכל מה שיכלתי לעשות היה לזרום עם מה שהגורל
האכזר מכתיב לי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמור לי מי
היוצרים
המוערכים שלך
ואומר לך מי
אתה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/9/08 22:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דא קאקאשי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה