סנטרל פארק. ניו-יורק סיטי. רוח בעצים, שבילים נסתרים. אגם.
אשת עסקים עם סניקרס. אמהות רצות עם עגלות תינוקות ספורטיביות.
בקבוצה. ועוד משלמות על זה. הומלסים מחפשים מציאות בשיחים.
מתקדמים בקצב הראפ. אטומים לסביבה. יונים. סנאים. פריקים
גנובים גונבים עוד שאכטה בין השיחים. זרם של אנשים ביונים רצים
עם מכשירים. להפיק את המקסימום מאותה הריצה. כולל בלוטות' ללחץ
דם, MP3 ללחץ אוזן. והורדה למחשב הנישא. וניתוח נתונים.
אלחוטי. בפס רחב. בדירה עם נוף ירוק בניו יורק. עם שכר דירה
שמגרד תוצר לאומי. עדיף עם דור-מן. עדיף כלב. קטן ויקר. וואו.
אקססורי בלי כפתורים?
סבא מקורזל גוף מדרדל במעלה הגבעה. הוא לא לוקח את מד הדופק
ולחץ הדם. אם היה יכול - היה תולש את הקוצב, אבל כל עוד
הגנרטור עובד צריך לזוז. זה כבר לא משנה.
אנשים על גלגלים במיני גדלים, נעלי סקטים, רולרבליידס,
אופניים. לשטח, לעיר, לכביש וקסדה. ומגיני ברכיים ומרפקים
תואמים. של נורת'פייס. ברור.
סנאי קטן עם זנב גדול. וחבר שלו. או שזו אולי סנאית . ודודה
מעוגלת פרופיל מטנסי מנסה לצלם. גם זריזות ה"קול-פיקס" לא
מצליחה לחפות על הזריזות שנאבדה בסניף מקדונלד הקרוב לביתה.
בסוף מצליחה. הנכדים ישמחו.
ספניולי רזה ומקומט בן  100 מנסה לעמוד בקצב. ספק הולך ספק רץ.
נעצר לידי. מבקש סיגריה. יותר קשה לי לשלוף לו מלנער מתבגר
אקראי. מעורר סלידה. מעורר הערצה.
מעלי טיפטוף שרף של עץ אורן. מימיני חנק מטפס עץ אחר, ועכשיו
זה נראה כמו אנדרטה לאותו העץ שמת.
אני יושב לי על ספסל עץ שנבנה ונתרם ע"י בראדלי קולינס לפני 20
שנה ונראה לי שזה הדבר היחידי כאן שמישהו באמת עשה.
סנטרל פארק. ניו יורק סיטי.