היא אחרת,
יפה ולא מוסברת,
מתאהבת ונסגרת,
מרגישה ולא חושבת,
לוקחת ונותנת,
מחבקת מתמרנת,
מפחדת שיראו כולם,
שהלב שותת דם,
רוצה שיראו שכבר גדולה ואשת עולם.

הולכת בשביל האבנים האדומות,
מחפשת קוסם לייבש את הדמעות,
שישלוף שפנים, שיעלים ספקות.

והיא אובדת בדרך,
שוב מקרבת,שוב אחרת,
עם אמונה דועכת והולכת.
נשימתה מתקצרת.
היא מבקשת לעוף על הרוח,
לזרוק המשא ולנוח,
לברוח להרים,
ללגונה בין הסלעים.

מנצנצת לרגע בליטוף אימהי,
משדלת חיוך שמפתיע פנים,
ליבה לרגע נפתח,
אבל הוא כבר מזמן מתנהג -
כמו דלת מסתובבת.