בוקר.
אישונים מפלסים מבט דרך עיניים דביקות,
קרן שמש מנסרת ווילון,
מסמנת מקום לצידו.
היא קמה ויצאה.
לא הפריעה לו לחלום.
לא אמרה שלום.

בוקר חפוז.
מיטה שנעלבה,כרית שקועה,
חלומות שעדיין מתחבקים בין המצעים,
ודלת אחת סגורה.

היא לא ממש מדברת,
הוא לא ממש מקשיב.
הוא חושב שהיא סגורה,
היא חושבת שזה כבר עושה לה רע.

היא דקרה לו בלב וברחה,
היא ברחה והרגישה דקירה,
הוא קיבל אותה אליו,
והשאיר אותה לבד.

רואים אחד את השני כל יום
רואים אחד לשני את הגב
ואיך הצוואר מתכופף.
מתרגלים.

הוא מתהפך פעמיים,
עוצם העיניים,

מתחלף לגעגוע.