אני- אתה בחרתנו מכל העמים?
הוא- מעולם לא שאלו אותי.
אני- אז למה זה כתוב.
הוא- כתוב אז מה, כותבים.
אני- איפה אתה?
הוא- לא יודע.
אני- אז למה כשרוצים לבקש ממך רחמים מרימים את הראש למעלה?
הוא- כי לא גר שם אף אחד שיענה.
אני- למה בכל זאת אנשים מאמינים בך?
הוא- כי אני לא עונה.
אני- זה לא מתקבל לי על דעתי.
הוא- זה מתקבל על דעתם של המאמינים.
אני- זה נראה לך הגיוני?
הוא- אלה שמאמינים לא מאמינים בהגיון.
אני- אני למשל לא מאמינה.
הוא- אל תאמיני!
אני- אבל לפעמים אני מפחדת.
הוא- לשם כך אני קיים.
אני- אתה קיים כדי לעורר פחד?
הוא- כן.
אני- אז כל אלה שמאמינים בך מפחדים ממך?
הוא- כן, מפני שלא מפחדים  משום דבר אחר.
אני- בא לי לשכוח את מרומי השמיים.
הוא- שמרי זאת לעצמך.
אני- למה?
הוא- כי כל יצור נלחם על קיומו.
אני- כלומר אתה קיים רק בזכות קיומם של אחרים?
הוא- לא הבנתי?
אני- מה יקרה כשהמאמינים יפסיקו להאמין?
הוא- אני אפסיק להתקיים.
אני- יתכן סיכוי כזה?
הוא- לא.
אני- למה לא?
הוא כיתמיד יהיו אנשים פחדנים.
אני- ממה?
הוא- מהאמונה.
אני- אז כל ששת המיליונים לא פחדו מהאמונה?
הוא- בפרק זמן ההוא הייתי בפגרה.
אני- מתי חזרת לתפקיד?
הוא- בערך מתי שנכנסו האמריקנים.
אני- אז זה היה כבר מאוחר.
הוא- לא!
כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם.
אני- אז יצאת ידי חובה?
הוא-
אני- הלו הלו הלו!!!