ניסיתי להסביר לו "בואנה יא דפוק אתה לא יודע שהגבינה כמה שהיא
יותר מסריחה היא יותר טובה?!" בהינו בפרמזן. "וחוץ מזה שהיא
עלתה חמש דולר לגרם. "יאללה מה את משחקת אותה מבינה גדולה
בגבינות." לכי תסבירי לגבר שכל החיים אכל אוכל של אמא שלו מה
הולך בעולם המסריח והדפוק שלנו. וכמה שהגבינה יותר מסריחה זה
יותר טוב. האמת שהוא צודק. איזה פלצנות. תרתיי משמע. אנשים
אוכלים גבינה בריח של איך שהיא יוצאת אחר כך מהתחת שלהם.
חייכתי. אנחנו מכירים כל כך טוב. כמה שנים טובות. אני וניבי זה
סיפור ארוך . אנחנו מכירים מכתה א. אפילו היינו באינטימיות
בכתה א. אם אפשר לקרוא לזה אינטימיות. בקיבוץ היינו מתקלחים
כמו בשואה 20 ילדים באותו זמן. "תביא סיגריה"" הדלקנו סיגריה.
"ניב בוא נראה איזה סרט." "מה בא לך?." "לא יודעת. משהו טוב.
אולי אפילו בשחור-לבן". הוא שונא שאני מתחילה עם הסרטים הישנים
האלו. ניב אוהב אקשן ואם זה לא אקשן הוא ישר נרדם. " האמת שבא
לי שהוא ירדם אז התעקשתי. וכמובן אחרי מספר דקות הוא פרש
למיטה. איזה כיף הוא לא יציק לי לסקס הלילה. אבל להעיר אותי
שיחבק אותי אני יכולה. מותר לי וזה גם כיף להרגיש אותו מתחכך
מאחורי.
בבוקר קמתי שמתי מים. "יאלה קום! שוב אתה מאחר" אין מצב שהוא
לא יאחר כאילו לא איכפת לו מכלום בבוקר. איזה כיף לו . אני
מקנאה. איך בא לי שפעם אחת לא יהיה איכפת לי מכלום. כלום אבל.
"מאמי את יכולה לעשות לי קפה?" נו מה מה הוא חושב לעצמו "
ברור" המים כבר מזמן רתחו. אבל הוא ישאל. "יאללה יום טוב."
"יום טוב. אני אוהבת אותך נדבר אחר כך" בכל בוקר אני קמה אחרת.
אחרת מהיום שלפני. ואז אחרי שעה בערך אני חוזרת להיות אני.
בגלל זה אני אוהבת את הבוקר. אני אחרת. אני לא אני. אני עדיין
מי שחלמתי שאני בחלום. לפעמים לא ברור לי מי זאת שאני חולמת
עליה. החלומות שלי על ניב אף פעם לא טובים.  אבל אני המצאתי
לעצמי בראש שאם זה רע זה סימן לטוב. וככה עוד יום עובר והפעם
חזרתי עם תותים טריים איזה ריח טוב יש להם. ריח של תותים שרק
נקטפו או יותר נכון נקנו. זה לא מגרה זה מרענן. לפחות זה לא
ריח של פלוץ. וגם זה יקר איזה 4 דולר. משוגעים. עולם פלצני
בריח של תותים. מצחיק. "אז מה עושים היום?" עוד יום עוד יום
עוד עוד. " כלום מה בא לך?" לא יודעת . תבחר אתה היום סרט. אני
ארדם.