מי בעצם עבד עלינו שהוא קרא לרגש המטופש הזה געגוע.
כואב לך, חרא לך, עצוב לך, אתה בוכה = געגוע.
איזה מטומטמים אנחנו כשאנחנו מכאיבים לעצמנו. בעצם.
איזה מטומטמים אנחנו הבני אדם כשאנחנו רחוקים מהאנשים האהובים
עלינו.
הרי מה עשינו כמו מטומטמים כל החיים? היינו ביחד נקשרנו
התרגלנו. אהבנו. אוהבים
אז בשביל מה? בשביל להתגעגע?
אולי אני המטומטמת פה שבוחרת לכאוב?
אבל אני לא מודה.
אני יודעת שאני מכאיבה לעצמי האנשים הכי אהובים עלי רחוקים
ממני. וזה לא בגללם זה בגללי. אז אני מכאיבה לעצמי. מטומטמת.
ובעצם כמו מטומטמת אני רק בוכה ולא עושה עם זה כלום.
מטומטמת. מפגרת. משוגעת. מטורללת.
כואבת.
מתגעגעת.
הפחד הכי גדול בעצם אמור להיות מהמוות. למה?
אף אחד לא באמת פוחד. הפחד מלא לראות, להרגיש בעיקר את האנשים
האהובים עליך. זה הפחד ממוות.
אז מה אני עושה?
מטומטמת.
הורגת את עצמי.
מכאב. מגעגועים.
מטומטמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.