ושוב חתכתי, אחרי כמעט 5 שנים, לא הצלחתי לעצור את עצמי. זה
הרגיש כל כך נכון, כל כך מוכר שלא הצלחתי להפסיק,

הצמדתי את הסכין לעור ולחצתי ולא הפסקתי עד שלא ראיתי דם, ואז
העברתי לחלק אחר ושוב הצמדתי והפעם משכתי כל כך קל, כל כך
פשוט, להיפטר מהכאב הנפשי בפיסי, אבל הפעם ,הפעם הכאב לא עבר,
רק התעצם,
אז המשכתי בתקווה שהכאב יפסיק ,אבל הפעם הכאב לא הפסיק ועד
שהבנתי שלא משנה כמה אני אחתוך הוא לא יפסק, כבר היה מאוחר
מידי.
הדם לא הפסיק לזרום, ולא משנה כמה ניגבתי אותו, כמו הדמעות
שלי, שלא משנה כמה ניגבתי אותם הם לא הפסיקו לזרום.


הכאב שלי כבר לא הגיוני,
הוא מופיע ללא סיבה,
וכך גם נעלם,
ושוב מופיע,
ולבסוף נעלם לפתע,
מגיע ללא התראה
וחודר עמוק אל הלא מודע ,
גורם לי להרגיש,
לאחר הרבה זמן שלא חשתי...