משה עשור / ילדה שלי גדלה |
שהיו פעם פצפונות.
מתמלא חיוך אושר ענק,
עיניים ים גדושות שפע,
ממש גאות במפלס הלב.
שומע עקיצת געגוע,
ובדיחת קירבה מתחזקת.
איך היה בעבודה?
זכרת אותי? חסרתי לך?
פרץ הצחוק מתחלף.
העין משחררת גל מלוח,
האף מטפטף ממטרים מקומיים.
הלחיים מחייכות בעונג.
הלב נגדש בשמחה וגיל,
אתה בבית שלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|