מביט בעינייך הצלולות, בעיניים כלות.
מה יש לך שם בכחול הזה?
אפשר לראות את קצה העולם שם.

כמה רוך, כמה כאב מתלכדים בך.
נלחמת במציאות בשיניים תותבות,
זוחלת על אבני שפה משתלבות,
וזוכרת תמיד לשמור על כתפיים חטובות.

יודעת את דרך העולם בך,
החלטת  לעלות ספרה בליבך.
הפנמת את מטרת הכאב שהקיש
בדלת ליבך.
פתחת גילית אוקיינוס בהמתנה מחכה לעולם במתנה.

קבלי את מי שאת, השתנית, עלית להר העברים,
זרקת משקך את כל העכברים, נטהרת ובדמיך חיית.
את האישה שהכרתי מרחוק, ובליבי קרוב יצרת חיים.