שקרי לעצמך הלילה עוד פעם אחת לפני שנלך לישון, רק עוד פעם
אחת. אמרי לי את הדברים כאילו היו אמיתים, זה לא באמת משנה,
אוהבת אותי או לא, בוגדת בי עם מי, העיקר שאת איתי כרגע, שוכבת
לידי, בעוד צבעי הקשת של שלט החוצות שליד המלון הזה מקרינים על
גופך העירום והחלק. ונספר לעצמנו רק לערב אחד, שאנחנו חיים את
הדבר האמיתי, שנינו ביחד על מיטה רחבה. ליום אחד רק נדמיין
שבינינו הדבר הטהור ביותר בעולם, המבט הזה שלנו אחד אל השני
שתי נפשות מיוסרות מתערבות ביחד. אנא, אל תחשבי על הבוקר
כשניפרד, תני לרגע להמשך, לשקט להדהד בחלל האוויר, להכנס לתוך
גופינו הריק, ולמלא אותנו ביופי שבשתיקה, דמייני נא שזה הוא
הרגע אשר ימשך לנצח, זה גן העדן שחיכינו לו כל חיינו. אל
תסתכלי על אותה תפאורה זולה שקיימת סביבנו, הסתכלי  רק אל תוך
עיניי, ותנשמי איתי נשימה אחת נצחית ביחד. האמיני ולו רק לרגע
אחד, שזהו הרגע המושלם של היצירה. שקרי לעצמך, אני מבקש ממך,
אולי לראשונה בחייך, כי שנינו יודעים שמחוץ  לארבעת הקירות
האלו קיים עולם  מטורף, של נשמות משוטטת אבודות בחלל המקום
והזמן. אז בואי נחיה בשקר הרך הזה רק הלילה, נקרא לו אהבה, ורק
לרגע נדמיין שאנחנו שנינו באמת, מאושרים.