וכשינשור העלה,
ויישק לאדמה,
יעלה הכאב,
תנצנץ הדמעה.

וכשיתנתק העלה מן הענף,
ולאט יצנח על גחון,
תגבר החרדה שבפנים,
תחנוק המועקה שבגרון.

ואת העלים אשר נפלו,
נאסוף ונחבק,
ובתום הסערה,
נטמון אותם בבור שותק.

והם נושרים ונופלים,
עלה אחר עלה,ענף אחר ענף,
ורק העץ העירום נשאר עדות,
לסערה הגדולה שגזלה אותם ביעף.




מוקדש לכל אותם החיילים האמיצים שמסכנים ומקריבים את חייהם
יום יום, בכדי שאנחנו נוכל להמשיך ולצמוח.

לזכר השואה וקורבנותיה ולמען העם היהודי כולו