היא קנתה לו שק של ממתקים,
עוגיות ונחשים מגומי כמו שהוא אוהב.
עשתה צמות עם קוקיות, נעליים אדומות,
שמלה, דפקה בדלת ולא הייתה תשובה.

היא אכלה ואכלה, את השקית לבדה,
נחמת הסוכר, רק הרגיעה אותה.
היא בכתה ובכתה, את הלב היא אכלה,
נחמת הסוכר, כל כך מתוקה.

אז למה הדמעה, כל כך מלוחה?

הוא מכר לה שק של שקרים, מעשיות,
וסיפורים מפלסטיק על אהבה.
היא קנתה הכל בשני שקלים באגורות,
כי לא הייתה לה הרבה ברירה, הייתה נשארת לבדה.

היא אכלה ואכלה...

למה את בוכה, ילדה אבודה?
תני לי נשיקה, הביטי בלבנה.
למה את עליו, חושבת עכשיו?
חבקי אותי עכשיו, אני אותך אוהב.