תכלת פז / סבא, |
אותה שעה הסמן מתקתק,
עם הגלים של חורף שוררת שתיקה,
המצמררת כל עלמה.
אותה שעה, אותו מקום,
מתי יומו האחרון?
עם תקתוק המחוג המעביר את הזמן,
העצב שופע מכאן.
ישבתי שם אל מול סבי, התפללתי, בסתר בלבי
אך תשובות הרופא התגלו כשלילי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|