תכלת פז / עוד יום בלעדיך |
ומעיניי זולג גשם זלעפות,
הפרחים שהבאת לפני המון שנים,
התייבשו כחדרי לבי החשוכים,
האור שזרח בגופי,
כבה, והחשיך רגשותיי,
עד מתי?
בלעדיך ימים של שמחה נעצרו והפכו לדממה,
והשקט שהרגיע מחשבותיי,
הפך לאויבי הגדול מכל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|