חמש שנים עברו, אמא -
ושנים, כמו שנים,
נמנות בדקות, בשעות,
בימים, בחודשים,
שמתפתלים ומלמדים
אותנו שוב איך למצוא
את האושר בדברים הקטנים.
אחרי שנפטרת, את יודעת, כתבתי דיאלוג
עם כרטיסן רכבת דמיוני;
בזמנו הוא התעקש שהזמן יעבור -
"לא מהר מספיק", אמרתי אז אני.
הוא צדק, מסתבר, אותו כרטיסן
ובין תחנות לגלגלים לממתחים,
בכל רכבת משתנים מושגי הזמן
ועמם גם האבק בדרכים.
קצת אבק זה טוב, אני חושבת -
הוא מכסה על הזוויות החדות;
מרכך את התמונות מאחורי המסגרת,
מפנה קצת מקום לזיכרונות.
זיכרונות של במיה קצוצת ראש וזנב,
מתייבשת בשמש בחצר;
של חצילים קטנים מוחמצים שעכשיו
נחים אצלי במקרר.
כמו אלוהים, גם הזיכרון
נמצא בדברים הקטנים
כמו חריקת מגירה בארון
וריח נתחי עוף מיטגנים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.