לא היה עוד צורך  לטרוח
העצים נותרו
לצמוח
מכוח השורשים
בכורח הזמן
התחפרו לקול אוושת רשרושים
עמוק ברגבים
הקשים
והיבשים
קברו בעומק האדמה  קולות
המיה וכמיהה
שמענו אותם נהדפים נלחשים לחולות
עולים הד קלושים
פועמים באים מגלגלים רעמים
מקצוות הגצים והברקים
נערמים בפעימות העורקים

את הבית ההוא עוד  נשאנו
חדרים בלב
באחד אכלסנו את  האירועים התמימים
והיתר נחמנו בין קירות אטומים
נערמים מכותרים בעורקים הכליליים
שקטים ומסוגרים
עד בואם בנימים

דופק הלב צרב על הקירות
צורות הנדסיות אין סופיות
חתם את שתם
הניח בקצוות המעוף את רגלי העוף
על חולות החוף לבסוף
נח כתם צל  

ונחם בשיממון הצורב

הזמן האבוד

נתנו  בו סימן אות ושם
העת העקוד
שב אל מקורותיו חבוט
כפות על כורחו

דשדשנו הלוך ושוב בו
במחול ריקוד
וחול כול הזמן מכותל קיר אחד שנותר זקוף
דלף  מהעתים
זלף
העיר אזובים יבשים
תופף בקול על תוף האוזן
על התאים המתים

לא היה מקום להביט לאחור
חור הדעת
הותיר רעד מהמעד הגדול ההוא

גם לא היה מקום להעיד
גם עד אמת
או שקר

סגר הזמן חבט על בריחו ושרט
צר היה על הדעת
תר אחר מוצא
השיל באחת רגעיו גדודים
פועים

צל כבד מנדודים
תולדות קורות הצועדים הבאים והולכים
שבים מעגלים
מועדים
וחגים
קדים
ונדים