|
ואז היא קורנת באור נגוהות
את שדות הזיכרון ששרד
האש החמה שורפת בבשר
ומלהיטה את הנפש לטוב.
קופסאות פח בצבע מדי החיילים
משמרות את הרעל בנפש
אני שוטף את ידי השורטות
בתוך מקלחות חסרות שם.
הרוח החמה נושבת בעיניי
את כול אשר נשכח היה
גזע עץ תמיר בסוף היקום הנראה
אוחז בכחול השמים הגדולים.
עננים קלים רטשו ברקיע
את משך האותות והסמלים
ראיתי להבה כחולה בלבי
הייתי אז במקום אחר. |
|
|
תגידו לי אתם
יודעים איך זה
עם שפתיים בגודל
כזה? הכל מריק
החוצה.
והחזה שלי עושה
לי כאבי גב
נוראיים.
ואחר כך אני עוד
צריכה ללכת
והלרוג מפלצות
כשאני במחזור.
חשבתם פעם שאולי
נמאס לי??!!
שאולי אני רוצה
לעצור ולהריח את
הורדים?
אבל לא... אתם
בשלכם.
מה אין לי
רגשות? אני לא
בן אדם?
לארה קרופט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.