בית:
בעיניה,
כבר חדלה,
התקווה,
ובחיוכה,
עצב,
כאב.

היא מרגישה,
שזה הסוף,
אולי קמצוץ,
של התחלה,
אולי קמצוץ,
של אהבה.

פזמון:
ושוב היא הולכת,
נועלת את עצמה,
בתוך המוסיקה,
שוקעת,
שוכחת את עצמה,
והיא הולכת שוב...
ננעלת בתוכה.

בית:
בשריה,
כבר חדלה,
התקווה,
ובמילותיה,
עצב,
כאב.

היא מכחישה,
שזה הסוף,
אולי קמצוץ,
של מנגינה,
אולי קמצוץ,
של נתינה.

פזמון:
ושוב היא הולכת,
נועלת את עצמה,
בתוך המוסיקה,
שוקעת,
שוכחת את עצמה,
והיא הולכת שוב...
ננעלת בתוכה.

בית:
בחייה,
כבר חדלה,
האהבה,
ובתפילותיה,
הלכה,
נשמתה.