וכשיורד גשם
אני נעמד במרפסת
להביט החוצה
אל עולם שלם, שמתפרק
אל השתקפות של פנים
שלא ידעתי להכיל
ברקע, אני שומע את געגועיי
לחלומות של פעם
לאנשים שנטשו באמצע הדרך
אולי זה הייתי אני
שפניתי בפנייה הלא נכונה
והגשם, מוחק את העקבות בחול
משאיר אותי, חסר אונים
במרפסת קטנה
מול עיר שסוגרת מכל כיוון
אהבתי לחשוב
שאני יכול להיות, מי שדמיינתי
ואת רחוקה, כמו געגוע ישן
ואת עכשיו רק שיר
אני מתגעגע
לזמנים בהם, לא הייתי לספור את הימים
אני מתגעגע,
לתקוות הקלושות
מקשיב לשיר שברקע
אולי צדק הזמר, אולי הוא רק חשב בקול רם
וברקע תמונות, כמו מתוך סרט נע
אני מפחד לשאול
אם זה עדיין קורה
מכל הנסיעות, תמיד חזרתי
מכל האהבות, כשלתי
עכשיו אני עומד במרפסת
מתגעגע לדברים, שלא היו מעולם
נותן לגשם
להרטיב את האדמה
זו הגאולה, שכל אחד מבקש
זה הווידוי
שכל אחד אומר לפני השינה
ואת רחוקה כל כך
אולי ניו יורק, אולי פריז
אולי אסע לשם, לחפש אחרייך
והעולם שבחוץ, נראה עכשיו רחוק
אני עומד במרפסת
נשען על המעקה, הגשם מרטיב את פניי
אני מתגעגע
למילים שנכתבו, לתמונות הרקע
אני מתגעגע
למשחקים שלא היו בהם, מנצחים ומפסידים
לעיתים אני חושב, הזדקנו בצדק
כעת נותר לנו, רק להוכיח את הזיקנה
ואולי זה נכון, אולי זה רק בעצב
אני מתגעגע, לגשם הראשון,
שמוחק את עקבות הסתיו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.