השימפנזה כבר קפצה אל החלון ולא נותר לו אלא לנופף לה לשלום.
ממילא הוא לא רצה שימפנזה בסיפור שלו. גם הפיל הלך בעקבותיה.
אם כי פיל על אדן החלון זהו מחזה מצמרר ומבהיל ומעורר עניין
כלשהו, אך ישנם כל כך הרבה פילים בסיפורים שנדב לא הרגיש צורך
בעוד אחד. גם אריות וג'ירפות, זאבים, שועלים ארנבים ושפנים.
כולם הושלכו בהחלטיות דרך החלון. מקומם לא איתנו היום, הודיע
צוות השופטים שבראשו של נדב בנימוס. האם חיידקים כבר הופיעו
בסיפור ילדים? ודאי - קריוס ובקטוס, אלילי ממלכת השיניים. מה
בדבר חייזרים? חייזרים יוצרים קשר נהדר עם ילדים. אבל גם בהם
השתמשו עד זרה, ראה ET, שירים של דני סנדרסון ועוד הרבה שכרגע
חמקו ממנו. נדב ניגש אל החלון, ממנו השליך קודם את כול החיות
המסכנות, והציץ החוצה.
שמש אביב נעימה חיממה את העולם ולרווחתו לא הייתה שום התקהלות
מתחתיו, ועל המדרכה המשובצת של הרחוב התל אביבי לא הבחין בשום
סימני דם או שאריות אחרות שיעידו על הזוועה שהתחוללה כאן קודם.
נדב קימט דף נייר דמיוני באכזבה, כדרר והשלך אותו לפח. "קליעה
מדהימה" ציין לעצמו "שלוש נקודות. עם הצלצול".
כתבו כבר ספר על טפיר שנפגע מכך שאף פעם לא כתבו ספר על בני
גזעו ורץ לחפש לו סופר שיתקן את המעוות. האם צריך חיה בשביל
סיפור ילדים? "חיה או ילד" אמר העורך "אל תנסה להמציא את
הגלגל. ממילא הציורים יותר חשובים וחיות קל לצייר"
נדב הכין לעצמו תה עם דבש, לשיכוך הגרון שכאב כל השבוע. נטל את
התרופות שהרופא המליץ נגד החום והכאבים וסידר לעצמו חבילת
טישיו נוספת, ופח גדול. הוא התיישב בכורסת הסיפורים שלו, שם
באו לו הרעיונות הטובים הקודמים שלו, "הגנו שנשאר לבד", "הנמר
הישראלי האחרון" והנמכר מכולם "מרד בספארי ברמת גן".  בכולם
היו חיות ובכולם היה מין חידוש קטנטן שהצדיק את קיומם. נדב בז
לעצמו, אבל גם נזף בעצמו שבז לעצמו. "בכול זאת מרד בספארי נמצא
כבר שנתיים ברשימת עשרת ספרי הילדים הנמכרים ביותר, והוא משלם
את שכר הדירה, המכולת ואגרת הטלוויזיה. ". נדב הניח את רגליו
הכואבות על משען הכורסה האמריקאית ונח, נרדם ומתעורר חליפות.
בודק האם בחלומו יבוא לו רעיון מקורי, כי הרי ללא רעיון מקורי
אין טעם לגשת אל העורך.
צלצול בדלת הקפיץ את נדב מנמנומו. הוא כבר שוטט במבטו לחפש אחר
נעלי הבית, פריט חיוני במסע המתיש אל הדלת, אך לא היה בכך
צורך. מתחת לדלת צעדה לה בגאון שיירת נמלים. השיירה התקדמה
לעבר הכורסא, טיפסה על משענת העץ ויצרה עמוד מתנדנד של נמלים
שכאילו ניסה להגיד לו משהו.
נדב צבט את עצמו וילל מכאב.
"תתקרב" הוא שמע לחישה, והוא קירב את ראשו לעמוד הנמלים
המתנדנד. "שלום נדב" אמרה הנמלה בראש העמוד וחייכה "שמענו את
מחשבותיך וחלומותיך והחלטנו לבוא לעזור"
נדב תקע בה מבט נדהם, פיו פתוח בתימהון ועיניו קרועות. זקנו
שלא גולח זה שבוע הציק לו והוא שפשף אותו בעצבנות.
"תקשיב" פקדה הנמלה "למלכה שלנו יש סיפור לספר, מסר להעביר,
והיא רוצה שאתה תספר אותו. שמענו שאתה לא רע, ואנחנו הרי
שכנים, כך שזה מסתדר מצוין"
"תודה" הנהן נדב "נחמד מצידכם"
"זמנינו קצר" אמרה הנמלה "אנחנו נמלים עסוקות. תקשיב טוב.  הקן
שלנו נמצא בחצר האחורית של הבניין שלכם כבר הרבה שנים, וזה
השטח שלנו. המלכה בתיה תפסה את הבניין משמאל והמלכה שמחה את
הבניין מימין. מאוד נוח שחילקתם כך את השכונה ושמתם גדרות. ככה
כל קן יודע מה מקומו"
"רציתם לספר סיפור?" הפסיק אותה נדב.
"סבלנות. מייד נגיע גם לזה." אמרה הנמלה הקטנה וצעקה מטה אל
הנמלים שמתחתיה שיפסיקו לזוז. "לאחרונה התחיל השכן בקומת הקרקע
לעשות צרות. הוא ריצף את הגינה, ריסס ושפך כמויות של דיזיקטול
בכול מקום, ובקיצור עושה לנו חיים קשים. הכרזנו עליו מלחמה.
התמקמנו בשקעי החשמל שלו, אכלנו את החוטים והפחדנו את הבן הקטן
שלו כשיצאנו במשלחת סיור קטנה של כמה אלפים וזחלנו על הפנים
שלו באמצע הלילה. אבל הוא לא מבין רמזים והוא ממשיך. ריסס את
תקעי החשמל, אז יצאנו מהמנורות. ריסס את המנורות, זחלנו על
הקיר החיצוני ונכנסנו דרך החלון. עשינו לו פשיטה במטבח שחבל על
הזמן. גועל נפש מה שאלה אוכלים. אבל הבחור פשוט לא מבין
עברית!"
"אוקי" אמר נדב "עכשיו אני מבין. ומה אתם רוצים שאעשה? איזה
מסר אני צריך לפרסם בסיפור?"
"חייה ותן לחיות. כמו בסיקסטיז." צחקה הנמלה ובעטה בראשה של
הנמלה שמתחתיה שהתנודדה יותר מידי. "תכתוב משהו שיבהיר לכול
השכנים ולכול האנשים, שנמלים מבינות הכול, אי אפשר לנצח אותנו.
אנחנו כבר עובדות על הדור הבא ודיזיקטול יהיה כמו מיץ פטל
בשביל הנמלים הצעירות. חבל לכם על הזמן. תנו לנו את הגינה שלנו
ונעזוב אתכם בשקט".
נדב הנהן בכובד ראש וצפה בעמוד הנמלים מתפרק לאיטו. השיירה
הכבודה הסתדרה וצעדה באופן מסודר מתחת לדלת והחוצה. הוא רץ
ופתח את הדלת והדליק את האור בחדר המדרגות. השיירה המשיכה
בדרכה והוא דימה לשמוע "אין צורך. תודה. אנחנו רואות מצוין
בחושך. שב לעבוד!"